טקס חלוקת המלגות לזוכים בשנת 2021 , נערך ביום שני  2.5.22 , בבית יד לבנים רחוב הירקון, חיפה, במעמד ראש העיר ד"ר עינת קליש רותם, מנכ"לית  הקרן הגב' אביבה שפיגלשטין, חברי הנהלת קרן תרבות חיפה,  חברי ועדות השיפוט, מעניקי המלגות והזוכים.

הנחה: דובר עירית חיפה, העיתונאי אלירן טל. 

במעמד טקס זה חולקו גם מענקי קולנוע ומענקי קרן סבו. 

המשוררת והסופרת צביה פורר, חברת ועד אגודת הסופרים וחברת ועדת השופטים, נשאה דברים בשם ועדת השיפוט.

בטקס  הוענקו מענקי יצירה לסופרים הבאים:

• דפנה לוין על ספרה "חתך בקו התפר" (פרוזה)
• צביקה שטרנפלד על ספרו " עינו השנייה של הקיקלופ" (שירה)
• ורדה סמואלס על ספרה "לבבות משולשים", פרס בכורים (שירה)

  נימוקי השופטים:

• דפנה לוין על ספרה "חתך בקו התפר" (פרוזה)

עלילות סיפורי הקובץ מתרחשות בשכונה חיפאית מעורבת, הנמצאת על קו התפר בין חלקו היהודי של העיר לזה הערבי. חיי השכונה תוססים גם בתקופת הקורונה. המגיפה מוזכרת בנגיעות קלות: התייחסות להגבלות התנועה בראשיתה, מנייה של הסגרים ודאגה לשלום ההורים המבוגרים. הקוראים נשאבים לתוך חיי הקהילה וחשים לשמחתם בשותפות בין השכנים שמכירים היטב זה את זה. הפרטים הקטנים של ההווי זוכים לתיאור צבעוני ומרתק. הסיפורים מכילים ניגודים אין-ספור, אשר נוגעים גם לבני-האדם כפרטים, וגם להווי החברה המתוארת. המיקרו משקף את המקרו, דמויות רבות מחזיקות קצוות וניגודים, והחברה סביבם היא ערב-רב של הכל מכל.

השפה קולחת, ממריצה את הקריאה. עיצוב הדמויות מספיק כדי שנכיר ונתחבר אליהן, ועם זאת נותר הפן החידתי המסקרן. לדוגמא, המשפט "בלילה במיטה אני חושבת על הקעקוע שבמעלה הירך של אליזבט" מתוך הסיפור "חתך בקו התפר", שנתן לספר את שמו, מעורר את הקוראים לשאלה "מהו קעקוע הזה?", שלא מקבלת מענה. דמויות משנה מגיחות במהלך הסיפורים ומוסיפות את נגיעת המכחול להשלמת התמונה.

כל אחד מהסיפורים עומד בפני עצמו, אך הקובץ מחבר ביניהם בכמה אופנים. הם ניחנים בלכידות נושאית: כולם יחד יוצרים פסיפס ססגוני של חיי שכונה מעורבת, המתנהלים בדו קיום חיפאי. מחברים ביניהם גם החתולים אשר "השכנה קוראת להם לבוא" בפתיחת הקובץ. נראה שהם נענים לקריאתה, ומופיעים בחלק מהסיפורים, עד אשר באפילוג "השכנה כבר לא קוראת לחתולים לבוא". שם הספר משלב בצורה חכמה בין הניגוד "חתך" ו-"תפר". ניגוד זה מתייחס קודם כל לחתך שלא ניתן היה לתפור בראשה של סאלי, גיבורת הסיפור שנושא שם זה, וגם, באופן מטאפורי, לחתכים ולתפרים במרקם העירוני של חיפה.

יש לציין לטובה את העובדה שהסיפורים נוגעים באומץ ובשפה נגישה בנושאים טעונים ורגישים כמו התאבדות, פנטזיות מיניות, יחסים לסביים, אלימות פוליטית, ועוד.

בזכות המעלות האלה, הספר "חתך בקו התפר" ראוי לפרס של קרן תרבות חיפה

• צביקה שטרנפלד על ספרו " עינו השנייה של הקיקלופ" (שירה)

ספר השירים "עינו השנייה של הקיקלופ" מביא מבט ציני על החיים, המלווה בהומור. המילה "קיקלופ" מכוונת אותנו למיתולוגיה היוונית, והניגוד בין האגדתיות של הקיקלופ לבין המציאות המצוירת בשירים מחדד את המסר שמועבר בשירים. הדמות הדמיונית בעלת העין האחת מהאודיסיאה מזמנת את הקוראים לפקוח את עינם השנייה, כלומר לא לעבור ליד החיים, אלא לנסות לפענח אותם.

הנושא המרכזי בו עוסק קובץ השירים הוא ההזדקנות. המחבר מביט בעין פילוסופית על החיים ועל מקומו בתוכם, ומנהל דיאלוג עם הגיל. הדובר מציג את תהליך ההתבגרות של האדם בדרכים מבריקות וייחודיות. למשל, בשיר 'מרוץ שליחים' כאבי הגוף עוברים האנשה: "כאבי במרוץ שליחים./ מוסרים זה לזה / אברים,/ פינות גוף / ולחישות." בשיר 'זקנה 1' הדובר "נרדם במהלך היקו.". השיר 'אשתי סבורה' עוסק במורכבותה של מערכת היחסים הזוגית לעת זיקנה: "אשתי סבורה שאני איטי יותר מפעם./ 'אבל גרעינים', אני אומר,/ 'גרעינים אני מפצח באותה מהירות,'/ מטפטף טיפות עיניים במיומנות/ ובולע תרופות בחופזה./ נכון שחלומותיי כבדו והשאפתנות נרפית/ אך מכאן עד לטענה שאני איטי.../ לאחרונה אפילו נפגע מהר.".

בחלק מהשירים יש השלמת-מה עם הקיים. אפשר לראות זאת בשורות השיר "בראי הוא מפענח את עיניו/ נזהר שלא לטבול כף רגל שעירה/ בנהר הפילוסופיה, במערבולת נכלוליה." ובשיר אחר נכתב: "בשתי עיניים/ מכסת הדמעות שונָה/ מה עיכב?/ האם הפחד מסימטריה?/ הידיעה על ממדים נוספים?/ הפחד מתאוותנות? תמוה שכעת הוא מקמץ בבכי." זוהי הזמנה להביט בראי, לפגוש את עצמנו ולהכיר במגבלות. שירים אלה מובילים את הקוראים לקבל את המציאות ולהשלים עם שביליה.

בשירים אחרים קיימת דווקא התנגחות עם המציאות, וסירוב לקבל אותה. כך למשל בשיר 'מתושלח': "על מנת להאריך ימים / שיחד כל אבר בנפרד,/ ויסקי לכבד,/ קפה לוורידים,/ נייר רך לאחוריים...". נראה כי בשיר זה המשורר קורא תגר על החיים, וכמו אומר להם: אני אראה לכם, אתם לא תכריעו אותי!

שפת השירים עשירה בדימויים מקוריים, ציוריים, אף מפתיעים. השפה מדייקת את תמונות השיר, ומציירת בהן את החיים במערומיהם באופן אותנטי, רגיש ונגיש. שירי הקובץ הופכים פרטים שגרתיים מהיומיום לשירה גבוהה, ומצליחים לרגש ולגעת באתגרי החיים ובקיום האנושי. לכן  נמצא הספר ראוי למענק .

המשורר צביקה שטרנפלד לצד ראש העיר ד"ר עינת קליש רותם, הסופרת צביה פורר ומנכ"לית הקרן הגב' אביבה שפיגלשטיין

• ורדה סמואלס על ספרה "לבבות משולשים", פרס בכורים (שירה)

ספר השירים "לבבות משולשים" מחולק לחמישה שערים: השער הראשון – "שירי לילה" עוסק בזוגיות ואהבה. השער השני – "משירי הצמצם הפתוח" מביט אל העולם דרך עיניים של צלמת מקצועית. ב"אילנות גבוהים", השער השלישי, שירים אינטר-טקסטואליים, אשר מתכתבים עם כמה וכמה משוררים ומשוררות, לעתים באופן ישיר ולעתים במרומז. השער הרביעי, ששמו "כשהם מבקשים לצאת" מכיל שירים ארס-פואטיים, והשער האחרון – "מכוונת שעונים" עוסק בזמן, ושיריו נוגעים בכאב, פרידה וכמיהה. כל אחד מהשערים הללו מביא מבט אחר על העולם, ובכולם ישנם פתיחות וקשב אל צלילים ומראות.

שפת השירים קולחת, וניכרת רגישות לשפה העברית. חלק מהשירים מחורזים חלקית, באחרים משחקי מילים כמו "נפש מעבורת" שהופכת ל"נפש מעוברת", ביטויים מומצאים כמו "ערב מכֻכָּב", וציורי לשון ומטאפורות כמו "שקיעת אפרסקים" ו"צביטת החיים". הכאב העולה מרבים מהשירים מלווה לעתים בחיוך של הומור דק ומר. כך בשיר על ורדוש הכבדה, ש"על כל קילו שהיא יורדת / נוספים שני טון לנשמה". אי-אפשר שלא לחבב את ורדוש הזאת, הלכודה בין הגוף לנשמה.

הכותבת מצליחה להביא אלינו בשיריה את עצמה ואת רגשותיה, "פצעים פעורים ומכות", לצד "יופי בלתי נתפס וכמיהה, / צבעים וריחות, ציפור במעופה." זהו אמנם ספר ביכורים, אך יש בשירים בשלות, וניכר שכתבה אותם יד מיומנת ובוגרת. כל מה שנאמר עד כה, וכן הנוף החיפאי אשר נוכח באחדים מהשירים, הופכים את הספר לראוי למענק ביכורים של קרן תרבות חיפה.